ביטוח כפל לרכב 

רפאל ארורה נהג לתומו באחד מכבישי אנגליה עד שפגע קשה בהולך רגל. מסיבות שנותרו מסתוריות, היה ארורה מבוטח בשתי פוליסות ביטוח. הראשונה הוצאה באגודה לבטוח כללי והשניה בחברת הביטוח דרייק.

בשתי הפוליסות נמצא סעיף הקובע כי על כל מקרה ביטוח יש למסור למבטחים הודעה מיידית ולא יאוחר מ- 14 יום. הודעה זו נדרשה כתנאי מוקדם לחובת המבטחים לתשלום פיצויים.

למזלה של חברת דרייק היא נשתכחה מלבו של ארורה. זה בחר להפעיל את הפוליסה באגודה לבטוח כללי בלבד.
הוא מסר לאגודה הודעה במועד ואכן זו פיצתה את הולך הרגל ב- 65,000 לירות שטרלינג.

אלא שהאגודה לא הסכינה עם הבחירה הבלעדית בה. שנה לאחר מכן הגישה תביעה נגד חברת דרייק ודרשה כי גם דרייק תשא בנטל הפיצויים ותחזיר לה 50% מהסכומים ששולמו על ידה.

דרייק סירבה לדרישה זו בטענה כי המבוטח לא נתן לה הודעה במועד. הענין הגיע עד בית המשפט לערעורים אזרחיים בלונדון.

השופט לויד פתח ואמר כי העקרונות על פיהם זכאי מבטח אחד לקבל דמי השתתפות ממבטח שני במקרה של בטוח כפל נקבעו כבר בשחר ימי המשפט האנגלי. אך הבעיה שהתעוררה במקרה זה מעולם לא נדונה בבית משפט אנגלי כלשהו, להוציא אחד מבתי המשפט המקומיים.

זכות ההשתתפות בין שני מבטחים מבוססת על כללי היושר הבסיסיים ביותר. אלו קובעים כי נטל של חוב כספי משותף יש לחלק בצורה שווה.

חברת דרייק טענה כי במקרה זה אין מדובר כלל בנטל משותף. הרי ארורה לא נתן לה כל הודעה, ממילא הביטוח אצלה לא הופעל והיא, דרייק, לא חייבת לעמוד בכל נטל. הנטל היחיד הוטל על האגודה לבטוח כללי ועליה בלבד.

השופט לויד דחה טענה זו. מבחינת דיני היושר די בכך שחברת דרייק היתה נתונה תחת אפשרות של תביעה מצד מבוטחה.

יש להבחין בין תביעה שאכיפתה תלויה ברצון המבוטח לבין תביעה שלא ניתן לאכפה גם אם המבוטח חפץ בכך. זכות ההשתתפות נולדת ביום קרות מקרה הבטוח. לכן היא יכולה להפגע רק מהפרת תנאים שיש לקיימם לפני קרות מקרה הבטוח כמו - חובות הגילוי, או התקנת אמצעי מיגון. אין זכות ההשתתפות נפגעת מהעובדה שהמבוטח לא מילא תנאים שנדרשו ממנו לאחר קרות מקרה הבטוח, כמו חובת ההודעה המיידית.

אכן, קובע שופט לוידס, צודקת חברת דרייק בטענתה שאין זה הוגן כי היא, דרייק, אשר טרחה והתנתה את חבותה בדרישות מסוימות, תמצא את עצמה חייבת כלפי חברת ביטוח אחרת שעל קיומה לא ידעה כלל.

בכך תאבד דרייק את האפשרות לחקור את המקרה בעצמה, או לגלות אולי הגנה שנעלמה מן העין. אבל חוסר הגינות זה כלפי דרייק יש לשקול כנגד חוסר ההגינות בחיובה של האגודה לבטוח כללי לשאת במלוא הנזק, כאשר המבוטח באותה קלות, יכול היה לתבוע ולקבל את מלוא הסכום מדרייק.

לדעת השופט לוידס, מאזן היושר נוטה בברור לטובת אכיפת זכות ההשתתפות.

המסקנה היתה שהאגודה לבטוח כללי זכאית להשתתפות של 50 אחוז מחברת דרייק למרות שהמבוטח נכשל בכך שלא נתן לדרייק כל הודעה ולמרות שכשלון זה מוגדר בפוליסה כהפרת תנאי מוקדם.

פסק הדין שהוא הראשון מסוגו בממלכה הבריטית עורר מחלוקות קשות כבר בעת נתינתו. גם בתוך ההרכב עצמו נמצאו חולקים לדעתו של השופט לויד, אך זו הוותה את דעת הרוב.

מסמך 63